יום ב', כג’ בכסלו תשע”ח
דף הבית הייחודיות שלנו מרחבי כיתות אלבום תמונות דבר הרב חדר מורים יצירת קשר







.

הרב אריה לוין הרב אריה לוין נולד ביום שלישי ו' בניסן ה'תרמ"ה (1885) באורלא שברוסיה הלבנה. הוא נולד כבן זקונים לאביו, ר' בנימין ביינוש, שהיה יערן ולמדן, ולאמו עטיל. כשנפטר אביו, אמר עליו מעבידו: "יחד אתו מת היושר בעולם". אביו של ר' אריה לוין היה משתכר 20 רובל לחודש, פחות מרביעית הסכום שהיו היערנים האחרים מקבלים. כשר' אריה נולד, היה אביו אדם מבוגר והפסיק לעבוד. לכן היתה מצוקה כלכלית רבה בבית. הרב אריה לוין תיאר את הוריו כאנשים שהיו עניים הגונים אך בתורת החסד מצויינים. הוא הצטער שלא זכה כמעט להכירם, להוקירם ולכבדם בשל לימודיו הרחק מהבית. כבר בגיל צעיר הרב אריה לוין עזב את ביתו וגלה למקום תורה. הוא נדד מישיבה לישיבה, כצעיר בין "גדולים". הרב אריה לוין למד בישיבת סלוצק ובישיבת סלונים. הרב אריה לוין נודע כ"מתמיד" וכעילוי. לישיבת וולוז'ן לא התקבל הרב אריה לוין בשל גילו הצעיר. הוא המשיך בנדודיו, כשהוא נוסע ברכבות כנוסע סמוי, מתחת לספסל, והיה אוכל סמוך לשולחנם של נדבנים. בראש חודש אדר בשנת ה'תרס"ה (1905), בהיותו בן 20, עלה הרב אריה לוין לארץ ישראל. הרב אריה לוין נשא לאשה את חנה, אשה נדיבה ואצילת נפש, ששימשה לו כיועצת פעמים רבות. הרב אריה לוין נישא לחנה ביום ששי י"א בתמוז בשנת ה'תרס"ה. הנישואים נערכו בביתו של הרב צבי פסח פרנק, בירושלים. חנה היתה אשה משכילה, דוברת שפות. היא היתה בתו של הרב דוד שפירא וגיסתו של הרב צבי פסח פרנק. חנה היתה מאמינה גדולה וקבלה את גזרות החיים מבלי להרגיש בכאב. אמונתה לא נחלשה למרות המלחמות, הרעב פטירת ארבעה מילדיה ומצוקות החיים. היא תמכה בבעלה ועודדה אותו להכניס אורחים, לסייע לנזקקים ולהשלים את ייעודו בעולם. הרב אריה לוין הצטנע במעשיו הטובים לעומת מעשיה של רעייתו ואמר: "היתה זו נשמה גדולה". למרות שהוסמך לרבנות, העדיף הרב אריה לוין לשמש כמשגיח רוחני בתלמוד-תורה "עץ חיים" בירושלים. הרב אהב מאד את תלמידיו וגם הם החזירו לו אהבה רבה. הוא השתדל לסייע בעיקר לתלמידיו העניים ברכישת ביגוד, אביזרים ודמי-נסיעה. הרב אריה לוין ומשפחתו התגוררו בדירה קטנה וצנועה בשכונת "משכנות" בירושלים. לרב אריה לוין ולאשתו נולדו שבעה ילדים, מהם נפטרו ארבעה בשל רעב ומחלות. צניעות והסתפקות במועט היו חלק מאורח חייו. גם בזמנים קשים פתחו הרב אריה לוין ואשתו את ביתם לרווחה והכניסו אורחים בסבר פנים יפות. הרב אריה לוין היה חלק מהנוף הירושלמי. נמוך קומה, בעל ראש גדול ופנים עגלגלות, המעוטרות בזקן לבן ועינים מאירות. תכלית חייו של הרב אריה לוין היתה אהבת הבריות, חסד ועזרה לזולת. באהבה זו הציף הרב אריה לוין כל אדם שנפגש עמו. בייחוד אנשים שסבלו ממצוקות של עוני, מחלה, רעב ומאסר בבית האסורים. הרב אריה לוין כונה "אבי האסירים". הוא היה אביהם של אסירי המחתרות במשך 25 שנים, אהב אותם כבנים השתדל לסייע, לתמוך ולעודד אותם בשעתם הקשה. הרב אריה לוין הטריח עצמו לבקר בבית האסורים בשבתות כדי להתפלל עמם וקרב אליו גם את האסירים שאינם דתיים. הרב אריה לוין נפטר בט' בניסן ה'תשכ"ט (1969) בגיל 84 . הוא נקבר בירושלים, העיר אותה אהב ובשמה נקרא "הצדיק הירושלמי". (מעובד מתוך: צדיק יסוד עולם מאת שמחה רז)